(ההשערה שלי לאלוקות וכיצד זה עובד)
התפיסה כי האלוקות הינה היקום כולו המורכב מהחלקים הקטנים ביותר והאין
סופיים , כלומר כל חלק בחלל שלנו הינו זיק כלשהו של אלוקים
אין דבר שאינו קשור אל אלוקים . ונראה כי התדרים בהם כל דבר רוטט
יוצרים אותו מוחשי לנו ולסביבתינו עם חוקיות פיסית.
מיהו האל ?
שאלה שהעסיקה את האנושות במשך שנים רבות .
אולי משחר האנושות אנו מחפשים את המשמעות לקיומנו אנו.
היו אלו הקדמונים שגילו את האמונה ודרכה את האלוקים.
יכול להיות שזו היתה הלידה של הנסיבות, לתלות את הגורל באמונה ולהיפך. אך התוצאה של דתות רבות ומגוונות הפכה להיות הסיבה לכך שדברים קרו בדרך זו.
(צונזר)
(צונזר)
כאן אנסה להסביר, בדרך שלי , איך, מה או מיהו האלוקים, שלי בכל אופן. ובכן ...
אני זוכר בילדותי הייתי ילד סקרן שחוקר ובוחן כל מיני תופעות שונות ומנסה להמציא כל מיני מכשירים והמצאות , אני אפילו זוכר את ההמצאה הראשונה שלי...
"מכונת זמן", בתור ילד רציתי לבנות מכונת זמן שתחזיר את הזמן לאחור. אני זוכר שקשרתי קופסאות נעליים על קירות הבית עם השעון המעורר של אבא וחוטי חשמל יחדיו, כשאני מנסה לקשר בין מכשירים שונים בבית. לבסוף כשאמא הגיעה, היא גילתה כי ביתנו הפך להיות מבוך ממלוכד בחוטי חשמל כשבקושי רב אפשר היה לעבור ממקום אחד ,לאחר. כמובן שהייתי צריך לפרק הכל חזרה. ואפשר לאמר כי זה לקח זמן מה. אך זה לא המקום לדבר על הילדות שלי, כי אם על המימצאים שגיליתי, בדרך ארוכה ומפותלת זו.
בקיצור הייתי ילד סקרן מאוד ששואל שאלות ומחפש תשובות.
תוך כדי ,במהלך החיים, שאלתי את עצמי שאלות ,שלפי היהדות , אני לא אמור לשאול. קודם כל השאלה , מי אני ? ומה אני עושה פה ?, איזה תפקיד יש לי ביקום ?
שאלות אלה נחשבות לשאלות של כפירה , או יותר נכון, שאלות
שלא אמורות להשאל. אלה אם כן, אתה מקבל את התשובות של המשנה והגמרה. וכמובן שבגמרה ובקבלה ישנם תשובות, על כל שאלה שתשאל. ברם ביהדות יש מצב של קבלת הדברים כתורה מסיניי , גם אם הם ניכתבו אלפי שנים אחרי מעמד הר סיני.
בכל מיקרה ,שאלתי את השאלות האלו מתוך הרצון להבין את ההגיון שבדבר. מיכוון שלא קיבלתי תשובה מספקת , אז ייצרתי את התשובה לעצמי מתוך חיפוש משמעות ותוכלת ו... בעצם בצורה זו הכרתי את האלוקים הפרטי שלי...
דרך התשובות שמצאתי לעצמי, לאט ,לאט ,היתגלו בפניי חלק
מהקסמים של הבריאה, היופי והחוקיות שביקום , כפי שאני רואה וחי אותו כיום. בעצם בכל יום אני מגלה משהו חדש שקשור ליקום, לאלוקים.
בכל יום אני מוצא את עצמי מול הקיום של האל ,שלנו ושלי...
אני פוגש אנשים חדשים, אנשים שפגשתי ,מקומות חדשים ומקומות שבהם הייתי. ובכל פעם ישנה זוית חדשה בדברים שאני מגלה לגבי אותם המקומות בידיוק. יכול להיות שאני בחיפוש תמידי ויכול להיות, שאני בעצם לא מחפש, כיוון שתשובות מגיעות , ואני פשוט שם לב אליהן , מתי שהן מגיעות. לא את כל התשובות שהגיעו אליי הצלחתי לקלוט ולהפנים אבל... אני בטוח שתשובות מגיעות לכל אחד ששואל ומחפש משמעות. ההבדל הוא פשוט , לשים לב אליהן מתי שהן מגיעות , הן יכולות להגיע בכל מיני צורות ובכל מיני שלבים. כמו לדוגמא: עלה שנושר בסתיו, נמלה שהולכת לביתה , פרח, שקית, או שיר. כל דבר שמתקשר ויוצר איתנו קשר , ברמה מסויימת.
בעצם התשובה נמצאת אצלינו תמיד, אנו פשוט צריכים את הטריגר לעוררה. יש לנו ידע גנטי שנרכש במשך אלפי שנים ואנו מנצלים חלק מאוד קטן ממנו. רוב המחקרים בנושא חקר המוח והאינטלקוטאל ,מראים כי אנו מנצלים בערך כ- 10 עד 20 אחוז, מהיכולת השיכלית שלנו.
מעניין מה היה קורה, אם היינו מנצלים כ – 50 אחוז או יותר !?....... לאן היינו מגיעים. זוהי שאלה פתוחה שלבטח עם השנים האדם ימצא תשובה.
בכל אופן...תמיד רציתי לדעת ולהבין ולקבל משמעות מהדברים שאני עושה. וכששאלתי את עצמי את השאלה הנשאלת ביותר בהיסטוריה...
מיהו.... האל.... ?
התשובה שקיבלתי, שינתה את מהלך חיי בצורה דרסטית. מדהים לראות במבט פרספקטיבי לאחור , איך תשובות נבנות , כניתבך על ניתבך.
אז כך...
התהליך התחיל בשלהי שנת 1996 אז התחלתי לכתוב יומן ובו את
הדברים שקרו לי במשך היום. לאט לאט גיליתי כי הכתיבה שלי זורמת גם ללא מחשבה מיותרת,
בעצם היד שלי הייתה פשוט ממשיכה לכתוב בצורה אינטואטיבית .
חשבתי לעצמי כי כתיבה כזו היא קצת יוצאת דופן, כיוון שזה היה מן שחרור של המחשבה אל הנייר. גיליתי שכתבתי הרבה שטויות , היה זה סוג של סיעור מוחות ,אפילו חשבתי על כך כמין סוג של "אוננות". לאחר כמה וכמה דפים של כתיבה כזו, התחלתי לשלוט בזה קצת יותר ומתוך התשובות האלו, החל ספר זה להכתב.
בצורה איטית , במשך כ 11- שנים מחשבתית וכ 5 שנים כתיבתית.
הייתי צריך לשנות את דרך חיי כדי להבין את מה שנכתב ביומן מוזר זה.
רק לאחר שהתחתני ונסעתי לחיות בדרום קוריאה בכפר קטן מול שדות האורז המוזהבים.שם היה לי מספיק זמן לחשוב לקרא ולהתעמק במחשבות אלו.
האוירה הפסטורלית של ההרים, ושדות האורז הזהובים, הביאו אותי לשבת ולכתוב ולגלות שלב אחר שלב את הנסתר והגלוי, שביקום המדהים הזה.
בקוריאה ניתקלתי בקובץ מאמרים של אלברט איינשטיין ובמיוחד עיניין
אותי המאמר על שלו על ברטרנד ראסל והחשיבה הפילוסופית.
במאמרו איינשטיין מצטט את המבוא לספרו של ראסל
An Inquiry into Meaning and Truth
(George Allen & Unwin,1940)
"כולנו מתחילים ב'ראליזם הנאיבי', כלומר בתורה שלפיה הדברים הם
מה שהם נראים. אנו מניחים שהעשב ירוק, שהשלג קר ושהאבנים קשות. ברם הפיזיקה אומרת לנו שהצבע הירוק של העשבים, הקור של השלג והקשיות של האבנים אינם אותו ירוק, אותו קור ואותה
קשיות שאנו מכירים מניסיוננו אלה משהו מסוג אחר לגמרי. המתבונן הטוען שהוא מתבונן באבן מתבונן לאמיתו של דבר , אם נרצה להאמין לפיזיקה, בהשפעות האבן עליו עצמו. לכן נראה שהמדע סותר את עצמו; כאשר הוא רואה עצמו אובייקטיבי ביותר הוא שוקע בעל כורחו בסובייקטיביות. הראליזם הנאיבי מוביל אל הפיזיקה, והפיזיקה מצדה מראה שראליזם נאיבי זה , אם הוא נשאר עקיב , הוא כוזב. כוזב מבחינה לוגית ; ואם כן הוא כוזב (עמ' 15-14)."
בעצם החיבור בין הפילוסופיה לפיזיקה יצר מימד חדש כביכול
שבו היקום מתקיים והגבולות מיטשטשים בין לוגיקה, היגיון ודמיון.
וזה מאוד דומה למה שאפרט פה.
אז בזמנו מצאתי ספר על מקרוביוטיקה, ספר שמספר על תורת היין והייאנג (התורה הסינית העתיקה עם הסמל של גל שחור, וגל לבן, בתוך מעגל, שבו יש קצת לבן בשחור, וקצת שחור בלבן, והחיתוך בינהם, מאוזן, והם בעלי אותה צורה, סמל של איזון.) , זכר ונקבה שמשלימים זה את זה בצורה מאוזנת, בתוך השלם. ובעצם מהווים את השלם עצמו.
(צונזר)
אני זוכר שרופאת השיניים ההומופטית, אמרה לי כי השיניים הם סימן לכך שאתה עושה משהו נכון ,או לא נכון לגופך , דרך האוכל שאתה אוכל. עקב כך התחלתי לשים לב למה שאני אוכל והפכתי לאט לאט ,לצימחוני שאינו אוכל ביצים ודגים ,או כל דבר חי. ספר המקרוביוטיקה דיבר על כך שאת ההגנה שלנו ,אנו מקבלים ממה שאנו אוכלים ואיך שאנו מיתנהגים לגופינו.
בנוסף, במבוא, דובר על צורות גאומטריות והשפעתן , צורה אחת עיניינה אותי במיוחד, הספירלה. החלטתי להביט בצורה זו לעומק ולנתחה. ראית מן סוג של קסם בצורה זו. הספירלה עקב צורתה מכילה את התנועה הסיבובית כמובנית בתוכה. ממרכזה יש היסתעפות כלפי חוץ ולהיפך.
ובכן דרך צורת הספירלה נוצרת התנועה ועל פי צורה זו בנויים וזורמים כל החיים. משמע , אם נרד לפירטי פרטים ונתחיל מהקטן ביותר , חלקיק האטום. ידוע כי האטום עצמו מורכב מגרעין, שבמרכזו ישנם אוסף של פרוטונים ,נייטרונים ואלקטרונים שונים הסובבים אותו בצורה מעגלית ,בשכבות ובעצם יוצרים תדר שמיתפשט אל התווך בצורה ספירלית . עקב תנועת האלקטרונים, ה-"הידהוד" של התדר בתווך מגדיר את האטום הזה כחומר מסויים .
כמות האלקטרונים ושכבותיהם מול כמות הפרוטונים והניוטרונים קובעים את סוג האטום והחומר שממנו הוא מורכב , או יותר נכון את החומר שאותו אטום מרכיב. וכל תנועה של אלקטרון סביב הגרעין ,הינה אנרגיה אלוקית שמגדירה את המציאות שלנו. כך שאם נביט על חומר מסויים, התמונה של החומר שנקבל תופק עקב כמות הפרוטונים והניוטרונים וכמות האלקטרונים סביב גרעין זה. כמובן שישנם תירכובות בשילובים שונים של מולקולות שמהוות את החומר ככזה.
אם נביט על התמונה המקרו-קוסמית שלנו, אז אנחנו בתור כוכב לכת אחד במערכת גלקטית שנקראת שביל החלב, שהיא חלק קטן מכלל הגלקסיות הקיימות בחלל החיצון. אנו בעצם אוסף של חוקים ,הגדרות חומרים ואנרגיות. וכשנבחן את צורתם של הגלקסיות , נגלה כמעט תמיד שישנה מן צורה של ספירלה גדולה שמכילה הרבה ,ספירלות קטנות ,שמכילות שטף של כוכבים ועוד.
וכך, מן הקטן ביותר, אל הגדול ביותר, צורת הספירלה קיימת ולהיפך ,עקב כך אפשר להסיק כי יש לצורה זו יש משמעות כלשהיא ביקום ,עם חוקיות והגיון מסויים שגורמים לכך שדוקא צורת הספירלה תיווצר. בדרך כלל הספירלה מתחילה מנקודת מרכז מסויימת ,ובצורה מעגלית הקו מיתעקם לו בצורה ספירלית אל האינסוף ויוצר רצף כלשהוא שמכיל כוכבים ,שמשות ,אבק ועוד. הרצף עצמו שממנו מורכבת הספירלה בחלל או בכל חלק אחר בעולם וביקום הינו חיובי במקום אחד, ואותו רצף בידיוק שלילי במקום אחר כך שבעצם מיבנה זה מכיל גם את החיובי וגם את השלילי.
כלומר, אם נאפיין צד אחד של הרצף הספרלי בתור "מינוס" ( זה היה יכול להיות גם פלוס אך נשאר במינוס ), בשלב מסויים הוא יחפוף עם אותו הקו בעיקול, כשקו זה בעצם גם כן מינוס, ובהיבט המתמטי מינוס ומינוס הם פלוס, כך שנוצר שדה של פלוס, כשמינוס קיים , במקביל למינוס כלומר ,בנקודת ההקבלה של הרצף השלילי מול הרצף השלילי המקביל לעצמו, וכך בתפר שבינהם נוצר, שדה רצף חיובי שהיינו פלוס, וכך הלאה אל האינסוף. אך אל נא לשכוח כי זהו אותו הקו הרציף השלילי במיבנה ספירלי. העוצמה של החיובי נקבעת על פי המרחק של השלילי מעצמו. ועוצמת ההיתפזרותו. ככל שהצפיפות גדולה יותר ,כך תהיה עוצמתו של החיובי צרה וחזקה יותר. ככל שהצפיפות רחבה יותר ,כך תהיה עוצמתו של החיובי רחבה וחלשה יותר, כלומר הקו או הפס עצמו ,הוא הוא האנרגיה .
נאמר שהספירלה הינה גל באורך ובמהירות מסויימת במרחב, הגל הזה, מטיבעו להיות גלי, יוצר קמרים ושקעים בצורה תמידית, עד כדי דעיכה ,ולכן, תוך כדי היתקדמות הגל בתווך , נוצרים כביכול פלוסים ומינוסים שונים ומגוונים. שמעצבים את צורת הגלאקסיות ביקום ואת דרך התפזרותם באין סוף. הספירלה מכילה את האלוקות והאלוקות הינה חלק בילתי נפרד מן הצורה הספירלית. מתחילתו של יקום עד לסופו של יקום, כולו מורכב מתדרים שונים של רטטים, שמגדירים חומרים ומורכבות של תדרים יחדיו, ובכך יוצרים את מחול החיים שלנו וממלאים את היקום בחומרים צורות צבעים וכו'. יש חוקיות לוגית ביקום שקשורה למיקום הספירלה ולכמות האנרגיה שמושקעת שם מבחינה ספירלית. כדי להבין זאת נצטרך להבין את מכלול החיים וזרימתם. הספירלות שנמצאות שם בחלל הינם תוצאות שונות של אותו תהליך של מילארדי שנים על גבי מילארדי שנים. בכדי שנבין את התהליך אנו צריכים לרדת מהמאקרו אל המיקרו ביותר. כמובן שכל מה שקורה סביבנו הינה השתקפות התהליכים הגדולים וכאשר אנו מביטים בחיה הקטנה ביותר ,אנו מגלים כי אותה צורה שהינה חיידק, בעצם עושה את אותו התהליך של כוכבים וגלאקסיות.
החיידק הוא מיבנה תאי ,כשבתוכו ,מיבנה ספירלי ,שהינו הדי-אן-איי ,כרוך בצורת סליל. כאשר החיידק גדול מספיק מבחוץ ,כך שהוא כבר אינו יכול להכיל את עצמו ,הוא מיתחלק ומתרבה לחיידק נוסף , ממש כמו סופר נובה או כוכב שהיתחלק עקב חור שחור.
כמו מין קריסה לתוך עצמו כשהתוצאה היא שיכפול.
מכאן אפשר להסיק כי תולדה היא תוצאה של עומס הכלה.
ועומס הינו תנועה וקטליזטור תולדה.
אם כך מהי תנועה?
תנועה היא עבודה. חסך במקום אחד שעובר מורפוזיה למקום אחר.
אפשר לסכם כי עבודה הינה התהליך של עיבוד והעברה של חומר ממקום למקום לפעמים דרך שינוי צורה ולפעמים ללא שינוי צורה או עיבוד כלשהוא. ארחיב זאת בהמשך.
הבה נחזור לנושא הספירלות.
ישנם ספירלות על ספירלות שפוגשות אחת את השניה ,או יותר נכון מיתמזגות אחת בשניה , ובצורה זו נוצרים שדות של חיובי ושל שלילי במקומות שונים, ולאו דווקא בצורה הרגילה , כשרק ספירלה אחת בנימצא. ממש כמו מחול של פרפרים ושאר מעופפים , כמו צמחים מטפסים, כמו מים שמיתאספים מן הנהרות אל הים, כמו מערבולות בים.
כמו מישקעים, קרים וחמים שנעים אחד אל השני או יותר נכון אחד אל תוך השני. כאשר אנו מביטים בצורה הספירלית הדבר הראשון שאנו מקבלים זה סוג של תנועה צורתית , תנועה סיבובית כלפי פנים וכלפי חוץ. כמו יום ולילה. אם ננסה לגלות מהם המיבנים הספירליים סביבנו, לא נצליח לגלות את כולם, מכיוון שתמיד ישנה עוד ספירלה בסביבה שמשפיעה על הנוכחית. ובכן כוח זה של ספירלות שמקיף אותנו הוא הוא, האנרגיה האלוקית , או יותר נכון מה שאנו מכנים, אלוקים.
זה הכוח שמביא חיים ויוצר חיים. זו התנועה שבזכותה אני נמצא פה ואתם קוראים ספר זה. הספירלה וחוקיותה הייחודית ,החל מהגדול עד לקטן ,יוצרת את הזיק האלוקי של החיים עצמם. כל תדר ספירלי הינו תדר אלוקי שיוצר או מגדיר משהו בחיינו.
בעצם, עקב כך ,האלוקים חסר צורה וכל הצורות , כשאנו חלק בלתי נפרד מתוכו. אנו נושמים, אוכלים ,שותים את האלוקות עצמה ,ונעים בצורה ספירלית בחלל ובזמן כאשר הספירלה, היא הדרך האלוקית ,הדרך בתנועה להארה ולזיכוך.
משמע ,אנו ,חלק מהאלוקות, לכן אנו אמורים להגיע לרמה הגבוהה ביותר שלנו בהתפתחות כבני אדם זקופים, שיודעים ומודעים להגיון שבדברים ,ולמה שמיסביבם, מכבדים ועובדים את מה שמיסביבם.
לסיכום התדרים שנבנים דרך הספירלות , והתדרים שקיימים, יוצרים את כל המכלול הזה שנקרא אלוקים, החל מגלאקסיות ועד לתא הקטן ביותר עד לאטום. כך אנו ,וכל מה שסביבנו, הוא חלק מאלוקים.
או האלוקים בכבודו ובעצמו...
כלומר התשובה לשאלה מיהו האל מסתכמת בכך שהאל הוא התהליך של החיים עצמם ,שנבנים ומשתלבים , דרך תדרים וזרימות של חומרים, חיכוכים ,מודעויות, הבנות , ותולדות של המקום בו השואל נמצא. האל חסר גוף וכל הגופים יחדיו. האל הינו המערכת הכללית של החיים.
